יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

תעצומות האופל

תעצומות האופל
במשך חצי שנה, מאמצע הקיץ, הימים מתקצרים. אם נדמיין אדם שחי לפני התגליות האסטרונומיות הבסיסיות, המצב הזה די מפחיד: גם יום וגם לילה הם חיוניים, אבל התחושה שאם זה ימשיך כך היום יעלם לגמרי, בעיני מלחיצה. מכאן עולה, שמה שהלחיץ את המכשפים בעולם העתיק לא היה החושך, כלומר אורכו המוחלט של הלילה, אלא כיוון ההשתנות, כלומר התארכות הלילה מדי לילה, או כפי שנכנה זאת כאן בהשפעת יואל הופמן: תעצומות האופל. 
וכיוון שמה שאנו רוצים לשנות הוא התעצמות האופל, הדרך לשנות זאת היא התעצמות האור. כאמור, מה שאנו נאבקים בו אינו החושך עצמו, שהוא חיוני, אלא התעצמותו. לכן הטקס המאגי איננו עוסק באור, אלא בהתעצמות האור. וזאת הסיבה שאנו מדליקים בכל לילה נר אחד יותר. 


אז למה שמונה נרות?
הטקס המאגי, המכונה "השבעה" מבוסס על המספר שבע. המשמעות של ההשבעה דומה להיפנוט המציאות, או הטבע: לאחר חזרה על הטקס שבע פעמים, המציאות, או הטבע, "מתרגלת" ומאמצת את מטרת הטקס, כמו למשל בדוגמא הידועה של חומות יריחו. בטקס התעצמות האור הנר השביעי הוא בלילה הכי חשוך בשנה. 
וכאן יש להבהיר מה הוא הלילה הכי חשוך. החושך מתבסס על שני מימדים: אורך הלילה (לפי השמש) ומצב הירח (לפי הירח). הלילה הכי חשוך בשנה הוא הלילה ללא ירח הקרוב ביותר ללילה הארוך בשנה. ובאורח פלא, זה הלילה בו אנו מדליקים שבעה נרות. 
לאחר הלילה החשוך ביותר, מתחילה התעצמות האור, מטרת הטקס הושגה, אך אנחנו מדליקים נר נוסף כמעין "ליווי" של התעצמות האור. 

בתמונה הבאה מופיעה אותה חנוכיה המצולמת לעיל ^, רק מבחוץ:


זאת כמובן הונדורה, כלומר הואן הקודם שלי, ולא התכלס (הנוכחי). 

וכך נראית אותה זוית צילום, בלי פלאש:


נקודת אור בתוך החושך. 

למנהג להציג את הנרות על החלון חשיבות מאגית רבה, האור הנובע מהחלונות הוא בעצם הדרך של המאגיה להשפיע על העולם. 
וכך זה נראה בנר ראשון השנה: שימו לב להשתקפות בחלון:



באירופה, הלילות ארוכים ממש, ולכן מה שהלחיץ את החבר'ה שם היה האורך המוחלט של הלילה. זאת הסיבה שבקריסמס מדליקים אור בלילה אחד ולא לאורך 8 לילות: הקריסמס הוא אור מול חושך, בניגוד לחנוכה המתעסק בהתעצמות האור מול התעצמות החושך.




חג המסיק
אך כמו חגים רבים, גם לחנוכה יש יסוד חלקאי. 


אחד מהענפים החקלאיים הישראליים ביותר הוא הזית, הנזכר גם בשבעת המינים. בתחילת החורף הזיתים מבשילים:


בשלב זה נערך המסיק, ולקראת חג החנוכה מתחיל להגיע השמן הראשון:


כדי לחגוג, מאירים בעזרת השמן:


על שני טקסים אלה: הטקס המאגי להתעצמות האור, הטקס החקלאי של סיום המסיק, וחשיבות השמש, ניתן לקרוא גם בפוסט ישן שלי: לי ילאט האור


חנוכה וחיברות יהודי חילוני
לחגים יש השפעה רבה על החיברות, ובמיוחד בגיל המוקדם, ולכן המקום המרכזי של ילדים בחגים יהודיים רבים. לכן גם לא פלא שבתקופת התלמוד הועמסו על החגים הפגאניים שתיארתי לעיל (התעצמות האור וחג המסיק) משמעויות יהודיות, ובפרט: מסורת נס החנוכה. עוד מאותה סיבה, הציונות הדגישה משמעויות שונות של הנרטיב ההיסטורי, והפעם בכיכוב ערך הגבורה. האס, מנצורה וגביש, במאמרם "שופר מקרטון: זהות יהודית מתגבשת בילדות המוקדמת" (2008) מנתחים את טקסי חג החנוכה בגני הילדים בישראל, וטוענים שלסמלים בהם עוסקים הטקסים אין כמעט קשר לאף אחת מהמשמעויות הללו. חנוכה זה לא סביבון מדבר. 
אבל למי שגדל בשנות השמונים, חנוכה זה כן סביבון מדבר:



ולמי שלא מעורה בפרטים, זה הלך ככה: הגננת הקליטה את עצמה בתפקיד הסביבון, והניחה את הטייפ בתוך סביבון ענק שתלוי על התקרה. במהלך הטקס בגן, הגננת מנהלת דיאלוג בינה לבין עצמה המוקלטת מתוך הסביבון. בסוף הדיאלוג הסביבון יורד, ובתוכו ממתקים לילדים. 
הטענה של האס ואח' במאמר שהוזכר לעיל היא שאובדן המשמעות הדתית בטקסים בגני הילדים תורם לעיצוב זהות חילונית. במקרה שלי הוא עשה אף מעבר ועורר בי את הסקרנות לחקור את העומד מאחורי גיבוב הסמלים חסרי המשמעות בטקסים: סביבון, נרות, סופגניה, כד וכד'. 

וכך נראה הטקס בבית:




האמת היא שהבאתי את התמונות למי שמתעניין בריהוט ופריטים ביתיים משנות השמונים. 

ובאוירה רב תרבותית זו, הרשו לי להראות לכם כמה תמונות של ארוינד, חברנו האהוב, בהדלקת נרות:



כן, גם זה היה רק תירוץ, למעשה רציתי להראות בפעם הראשונה בבלוג זה את תצורת הסלון בתכלס. בכל התמונות הקודמות נראה התכלס בתצורת משרד. זאת אחת התמונות היחידות המתעדות את תצורת הסלון, הנפתחת כשרוצים לארח הרבה אנשים סביב השולחן, בחורף כשקר מדי בשביל לארח בחוץ. 

והנה, ארוינד ההודי משתתף בהדלקת הנרות:



ושוב, באותה אוירה רב תרבותית, הנרות לא חייבים לעמוד ישר כמו חיילים:


(בילגון וצילום: אמא שלי). 


אש פראית מול אש מבוקרת
בשנה שעברה בחנוכה, אש השתוללה בכרמל, וגבתה אבדות בנפש וברכוש. השילוב הזה, בין האש המבוקרת בנרות בבתים כה רבים בישראל מול האש האכזרית בכרמל המחישה את כפל המשמעות של ארכיטיפ האש: האש המבוקרת, היא אש החיים, מול האש הבלתי מבוקרת, שהיא כח הרס עוצמתי מאד. 
את טקס הנר השמיני הקדשנו לחיי האש המבוקרת, וערכנו אותו בכרמל, על רכס הצופה על איזור השריפה. 



בשלב ראשון, ממלאים מים בכוסות. בעת מילוי המים חשבתי שזה פרט טכני בטקס האש, אבל תוך מספר ימים הבנתי את ההשלכות המאגיות החזקות של הטקס הזה: מיום הטקס החלה סופת גשמים, והגשם לא הפסיק במשך למעלה משבוע. כך הבנתי שלמעשה ערכתי כאן טקס ניסוך מים מבלי משים. 

אחרי מילוי המים, השמן והנחת הפתילים, ניתן להדליק את החנוכיה:



בזמן הטקס שרנו את "מזמור לילה", שהוא אחד משירי החנוכה היחידים. רוב השירים שנקראים שירי חנוכה מתעסקים באור מול החושך (באנו חושך לגרש), ולא בהתעצמות האור מול התעצמות החושך, כמו בשיר הזה. 




והנה אנחנו שמחים:



ושוב תצורת הסלון, ועכשיו גם רואים יותר טוב איך היא בנויה. 

וכך נראה האור בתוך החושך:



וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ

תודה לצלמות: אמא (ניבה בן-עמי), הילה שריר, ליאת זינגר, שרית ברוש (בסדר כרונולוגי). 



יום שבת, 19 בנובמבר 2011

הצעת הגשה

כוס הקפה. 



שנים שתיתי קפה בכוסות פלסטיק צהובות. יום אחד הבנתי שאין ברירה. אם אני רוצה להיות ישראלי, עלי לשתות את הקפה בכוס זכוכית קטנה. בשופרסל נשברתי וקניתי רביעיית כוסות כאלו. זה לא היה קל. כל הכוסות שם היו עם דוגמאות שונות, ונברתי הרבה במדף עד שמצאתי את הכוס הפשוטה, ללא דוגמא. 
כוס הקפה הזאת מלווה אותנו מהרגע שאנחנו מתעוררים, ועד הישיבה בערב עם חברים, דרך הרגעים המלחיצים בעבודה, (ותהא זו כל עבודה שתהיה) ודרך הרגעים המרגיעים במנוחה (ותהא זו כל מנוחה שתהיה). 
הרבה נכתב ונאמר על הקפה, אני אנסה לתאר את הנדודים בישראל, דרך המוטיב של כוס הקפה. 

אם כתר הוא נושא או דלי
אחד הדברים שהכי מרגשים אותי הוא קפה של פועלים, וקפה במשרדים. גדלתי במפעל, והייתי שותה קפה עם הפועלים בעבודה או כפקיד במשרד, וכל חיי הם למעשה נסיון לשחזר את הקפה במפעל. זאת הסיבה, שהתמונה הבאה תלויה במטבח שלי, מעל הקפה:
ממגורות אשבר בע"מ, מפרץ חיפה
האותנטיות של הפועלים המכינים קפה בבוקר, לפני תחילת העבודה, התנועה של ההתרחשות, האדים ואור הבוקר..
והנה קפה של הפסקת העשר:
ממגורות אשבר בע"מ, מפרץ חיפה
הוא היה אומר: "מה הבנאדם בסך הכל עושה. אוכל, שותה, [פאוזה] ורעש". למדתי ממנו המון. אבל גם משלמה, המנהל, למדתי את אחד הדברים שהשפיעו ביותר על חיי:

ממגורות אשבר בע"מ, חיפה
כפי שניתן לראות בתיעוד הנדיר הזה, מדובר בקפה בוץ עם חלב. כיוון ששלמה היה המנהל, יצא לי להכין לו קפה, וכך למדתי שאפשר לשתות קפה בוץ גם עם חלב, כיום כך אני שותה קפה, והכל בזכות שלמה. יכול להיות שבגלל התמונה הזאת, יש אצלי בראש קשר בל יינתק בין קפה לבין חשבוניות:

ירושלים



התמונה הזאת^ רצה בפיסבוק בגלל התנוחה האוחצ'ית של המצולמים. אבל אני שמתי לב לכוס הקפה. האין זה מרשים, שעל כל שולחן משרדי בישראל, יהא זה פקיד זוטר בחברה קטנה, פועל בניין, או שר הבטחון, נחה אותה כוס קפה בדיוק? לא, אני לא רואה את שר הבטחון כמודל לחיקוי, מה שאני רואה כאן זה את עם ישראל מתאחד דרך כוס הקפה הזאת, המאחדת את כל הדרגים וכל מגזרי האוכלוסיה. 

וכך זה נראה אצלינו במשרד, כיום:

רכס טללים, כרמל

ובישיבת הנהלת חשבונות של אשבר-עיינות בע"מ:

חוף בצת



הצעת הגשה
שם הפוסט נובע מנהג לכתוב בפיסבוק "הצעת הגשה" על כל תמונה שמופיעה בה כוס הקפה. למנהג הזה יש שתי משמעויות, לדעתי. הראשונה נובעת כמובן מהכיתוב "הצעת הגשה" על תמונות של מוצרים שונים, כשה"הגשה" לא רק הרבה יותר מפוארת מהמוצר עצמו, אלא בד"כ גם מוצגת בנוף פסטורלי ויפהפה. יש בכך שחצנות מסויימת, לאמור - החיים שלנו יפים כמו פרסומת. השניה היא כוס הקפה כמטונימיה, כלומר צילום כוס הקפה כדרך לומר: הייתי פה. לכן אפתח בהצגת כמה הצעות הגשה מעניינות:

יער בן-שמן
הקלאסית. מומלץ להגיש את כוסות הקפה יחד עם חברים טובים, עם עוגיות, על שולחן קל בחורש פסטורלי. 

גבעת המורה
הפיראית. מומלץ להגיש על טרשים עם עשב רענן באור שחר. אבל יש גם הגשות יותר הזויות:

רמות מנשה
מומלץ להגיש עם קומקום שבתוכו ספר תנ"ך. 

ובמבט רחב יותר:

רמות מנשה
מומלץ להגיש על דרך עם [כל מיני דברים]. 

נחזור לרגע לקפה ועבודה:

חיפה
מומלץ להגיש: על בלוקים. קפה של פועלי בניה הוא גם אחד המרגשים ביותר עבורי, גם אולי כי הייתי קבלן שיפוצים, אבל גם כי בד"כ מכינים אותו על גזיה באתרים השונים. אני נוהג להסתובב באתרי בניה או באתרי בניה לשעבר ולראות את הפועלים ואת סיטואציות העבודה, דרך כוסות הפלסטיק הזרוקות עם פסולת הבניה. בהקשר זה, סטודיו לאמנות פלסטית תמיד נראה לי ההגשמה הגבוהה של אתר הבניה. העיצוב של הסטודיו בד"כ כזה שמדגיש את הבטון, והעשיה האמנותית היא התעסקות בחומר בדיוק כמו הבניה, אך ללא האשליה של הפרקטיות. האמן אלעד רוזן העלה תמונה של כוסות הקפה בסטודיו שלו. בתמונתו רואים את המעשיוּת שבעבודה, והבחירה לצלם את כוסות הקפה מדגישה את המרכזיות של תהליך היצירה והווי היצירה, באופן שהזכיר לי את נסיונותי לדמיין את עבודת הפועלים דרך כוסות הקפה הזרוקות עם פסולת הבניה. התמונה ריגשה אותי כל-כך, שהראיתי אותה לליקוש באחת משיחותנו על אמנות:

רכס טללים, כרמל
ניתן לראות את שתי כוסות הקפה בתמונה שבמחשב. 

הצעות הגשה נוספות:

תל-אביב
מומלץ להגיש: באור זריחה עם אקורדים.


מקורות הירקון
מומלץ להגיש: באיקונוליין. 



נחל אלכסנדר

מומלץ להגיש: עם יפהפיה, שפת נחל ואקליפטוסים. 



דע ממך (Know your meme)
כוס קפה ליד המחשב זאת אקסיומה. גם עכשיו בכתבי שורות אלה, יש כוס קפה ליד המחשב. למעשה שתיים. זה שיעשע אותי כשצפיתי ב"תמרות עשן", והצילום היה נראה משהו שיכול היה בקלות להיות אחת מ"הצעות ההגשה" לעיל:


הכוס שלי והכוס של שי אביבי. 
אבל כאן הסיפור רק מתחיל. כשאלעד ראיין אותי על צילום ורשתות חברתיות, במסגרת הראיון הראיתי לו את התמונה הזאת, וזה נראה כך:

חיפה
כוס הקפה של אלעד, כוס הקפה שלי, וכוס הקפה של שי אביבי. אבל כאן הסיפור לא נגמר. כי אלעד, שאהב את התמונה, בחר בה בתור תמונת פרופיל. כשצפיתי בתמונת הפרופיל שלו, גיליתי ששוב יש לי קפה ליד המחשב:

תל-אביב
כוס הקפה שלי אצל גיא בתל-אביב, כוס הקפה של אלעד אצלי בראיון, כוס הקפה שלי כשצפיתי בתמרות עשן, וכוס הקפה של שי אביבי. ומה איתך? האם גם לך יש כוס קפה כרגע ליד המחשב?


מיכל מדגמנת קפה

כתף שאול

מיכל בקפה של לפני הנחיית טקס גשם בגלבוע. בטקס קידשנו את החיבור שבין השמים והארץ, והתרנו את הקללה העתיקה מעל הגלבוע. הטקס הסתיים בריקודי גשם אל תוך הלילה, ולכן קראנו לסדרת הטקסים שבעקבותיו "מחוללות גשמים". 

כרם שפע
לא הרבה זמן לאחר מכן, קפה בכרם שפע. הימני שלי, השמאלי של מיכל. 

עין אולם

קפה על ערסל בעין אולם. מומלץ להגיש: עם תבור ברקע. 

ירדן

שיא הפינוק: ערסל, מים זורמים, ירוק בעיניים, ספר, וכמובן - קפה. 

נכון לעלית יש את הקטע הזה שהם ממתגים את המוצרים שלהם כישראליים על ידי הצגת המוצרים בכל העולם? קמפיין הוט ווטר סמול גלס, קמפיין שוקולד פרה בכל העולם וכד'? בתמונה הבאה מיכל תדגמן לנו קפה עלית בזנזיבר. הוט ווטר, סמול גלס:

החוף המזרחי, זנזיבר

קובי מדגמן קפה
כדי שהפמיניסטיות לא תתלוננה שאני מביא רק בחורות צעירות ויפות לדגמן, גם אהובי, קובי, ידגים את יכולת שתיית הקפה שלו. 

מכללת עמק יזרעאל

אחרי ששני הילדים סיימו לשחק ברדיו (ניתן ומומלץ להאזין לתוכנית כאן), שני הילדים שתו קפה שחור בתכלס. 
וכעת, חשיפה ראשונה בבלוג הזה לוואן הקודם שלי, הונדורה, שהיתה לפני התכלס

חניון האפס

קובי שותה קפה של בוקר בחניון האפס - מצוקי דרגות. 

חוף מצוקי, ים המלח
התמונה המפורסמת של קובי מקלף פומלית ושותה קפה שחור בים המלח (התמונה מפורסמת כי תקריב של כפות הידיים המקלפות פומלית היא תמונת הבלוג שלו והיתה תמונת הפרופיל שלו לתקופה ארוכה). 

הֵי צִיּוּנְיוּנֵי הַדֶּרֶךְ‬
כן, דרך כוסות הקפה שנשתו במקומות שונים בארץ, ניסיתי להמחיש ברשומה הזאת את הנדודים. במובן זה, כוסות הקפה הן ציוני הדרך. כשאני מכין קפה באיזשהו מקום, אני מרגיש שהייתי שם, ולא רק עברתי. אני חושב שמכך נובעת התשוקה העזה של מטיילים להכין קפה בכל פינת חמד על אם הדרך. גם אגי משעול אומרת: אני שותה קפה / לעשות סימן בזמן. / עד כאן / מ כאן". 
אבל לשיר יש המשך, והנה תְּכֹל מֶרְחַב גָּזְלוּ מִמֶּנִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת‬. את ההשפעה של זה על הקפה, ניתן לראות בשתי התמונות הבאות:

חיפה

טעים ומושקע!! :-)

חיפה
התלהבנו כי קנינו את הויסקי הכי יקר בחנות ואת הויסקי הכי זול בחנות. 


קפה ואירוח
אחת מהמשמעויות הבולטות ביותר לש הקפה הוא האירוח. כנווד, לאירוח יש חשיבות רבה עבורי. נהוג לתפוס את הנווד כמתארח, ואת יושב הקבע במארח. במקרה שלי זה קצת הפוך: בדרך כלל אני המארח, ורק לעתים רחוקות מתארח. אחד הפרוייקטים המפורסמים של אירוח הוא מלאכי השביל - אנשים שגרים לאורך שביל ישראל ומארחים את השביליסטים. אני ידוע כמלאך מיוחד, שכן אין לי מקום קבוע על השביל ואני אורב לשביליסטים, ומציע להם, כמובן, קפה:

רכס כרמיה
שביליסטים שמחים ברכס כרמיה. 

חניון רקית

שביליסטים לא רגילים לחלב בנס על הבוקר. 

ועוד בעניין האירוח, בפוסט השני הוזכר המפתן כזירת האירוח. בואו נזכר בכמה תמונות:

כפר קאסם

דרך נוף הרי נפתלי


גבעת ההגנה, כרמל

גם צ'אי שופ זה סוג של אירוח. ב2007 היתה לי ולהילה צ'אי שופ קטנה שבנינו. 

כפר ורדים. צילום: הילה שריר

לקוח שותה קפה שחור בצ'אי שופ שלנו בפסיטבל הקרמיקה בכפר ורדים. 

כפר ורדים
ניתן להבחין בקומקום האותנטי בו בישלנו את הקפה. 

שפת מכתש רמון. צילום: אורלי לוקצ'ינסקי
יונתן מוזג קפה בתכלס

רכס טללים
מרתיחים מים לקפה בתכלס


תל-אביב

חן מערבב את הקפה בתכלס


טיולים ומסעות
הדמות הראשית בספר שאני כותב, שנקרא "טובה ורחבה", הוא יהודה. יהודה הוא מודד מפלסים של מי תהום ברשות המים. כחלק מכתיבת הספר, ערכתי תחקיר, בו הצטרפתי למודדים לימי עבודה מלאים, כולל הקפה של הבוקר. כזכור, אני מתרגש באופן כללי מקפה במשרדים, אבל מקפה של מודדי מי תהום פי כמה. 

טבריה
לפני שהצטרפתי לא יכולתי לעמוד בסקרנות לגבי השאלה - האם הם שותים עלית (כמו בכל משרד ממשלתי) או קפה אחר. התשובה היא כן - זה עלית. 

מסע נוסף מרגש הוא הדרך, עם אבא, לאחת הפגישות הראשונות של פיין גריין. נסענו לאזה"ת אלון תבור ובדרך עצרנו בילו:

היוגב

אחד הבקרים המקסימים בחיי, מציצים מן התמונה הבאה:

רמות מנשה

תאמרו - גילה טפח וכיסה טפחיים. אך גם עבורי אותו בוקר נשאר מסתורי, כמו גם מתוק ומרהיב :-)

בדרך לתובל, כדי לבשל באפון הפלא, עצרתי במסעדת בוקר טוב:

ירכא

(פשוט אי אפשר פוסט על קפה בלי הקובייה הקלאסית). 

ואם כבר אי אפשר בלי, קפה על מדורה:

חניון רקית


וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ



וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ