יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

מָה רַבּוּ הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ לִפְקֹחַ


שם הפוסט הוא שורה מתוך שיר ללא כותרת בקובץ כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן


תכירו את הדלת שלי. כמו בפוסט הקודם עם החלון, גם עם הדלת נצא למסע מרתק וצבעוני בארץ, אבל הדלת נותנת לנו יותר מזה. היא גם מספרת לנו סיפור. 
המראה הרגיל מהדלת, נוף מפסגת הר:

הר איתן

בספר או בסרט, אם מספרים לנו על דלת שמובילה בכל פעם שפותחים אותה למקום אחר, ברור לנו שמדובר במוטיב סוראליסטי. בבלוג הזה, דלת שמובילה בכל פעם למקום אחר היא לא רק ראליסטית, אלא גם הדרך בה אני הולך לתאר את המציאות. 

כרמל
כאמור, הדלת לא רק פותחת נופים שונים ויפים. יש לה גם סיפור. הסיפור מתחיל בדיוק בפער הזה, שבין מה שנתפס כסוריאליסטי, לבין המציאות הפשוטה. הפער הזה בא לידי ביטוי בהבעות הפנים של האנשים בתמונות הבאות:

יבנאל. צילום: הילה שריר

ראשון ומכובד, הבעלים הקודם של הרכב, כשעוד היה בפנים רק פח, רואה לראשונה מה עשיתי מהרכב שקניתי ממנו. צחוק, הפתעה, ובעיקר השתוממות :-)

יער בן-שמן

מדהים עד כמה דומה ההבעה המשתאה, והחיוך שמבטא את חדוות הגילוי..

כרם שפע

איזה כיף להם לראות ולגלות הבלתי אפשרי והאי-רציונלי נמצא כאן ממש מולם :-)
האבסורד הזה, שמה שאיננו אפשרי נמצא כאן ממש מולי, מושך גם את התקשורת. שתי התמונות הבאות מתארות את הדלת כמושא לצילום, משני הכיוונים:

חוף שקמונה


אבו-רבאח

טוב, כל האינטראקציה עם התקשורת אמנם מהנה, אבל הגיע הזמן להרגע שוב על פסגת הר:

מירון

איזה יופי רואים את החרמון מפסגת המירון!! :-)

כרמל

הפתעה :-)
לפעמים הדלת נתפתחת לנוף ירוק:

גולן

לפעמים הדלת נפתחת לנוף מדברי:
שיטים

לפעמים לנוף עירוני:
חיפה

ולפעמים יורד גשם ופשוט חייבים לצאת החוצה להרגיש את הטיפות!!

כרמל

המפתן הוא לא רק המעבר מהחוץ לפנים ומהפנים החוצה, בקרוואן המפתן הוא גם מקום לאירוח, ולכן מרכז התרחשות. 

כפר קאסם

דרך נוף הרי נפתלי

לכן המפתן הוא גם המקום בו אוכלים ארוחת בוקר מפנקת על שפת מכתש רמון:

מכתש רמון

וכשיש הרבה אורחים, המפתן הוא ממש זירת התרחשות:

גבעת תום ותומר

ושוב, חייבים להרגע קצת במקום שקט. בואו נראה מה קורה ביער בן-שמן:

יער בן-שמן

יער בן-שמן

יער בן-שמן. צילום: עינה לקח

אין כמו להתעורר בבוקר ולראות נוף חורפי מדהים בגבעת המורה:

גבעת המורה

אבל יפה מכך זה להתעורר ולראות מישהי מתפעלת מאותו הנוף. 
אחד הרגעים היפים ביותר שזכורים לי, מתועדים בתמונה הבאה:

גבעת המורה

ההשתוממות שלה משלימה להשתוממות של האנשים שהביטו מהמפתן פנימה. הגענו לצד השני של המפתן. מי שנמצא בחוץ מתפעל ממה שהוא רואה בפנים, ומי שנמצא בפנים מתפעל ממה שהוא רואה בחוץ, ואנו בכלל לא רואים את הנוף שגורם לה להבעה המיוחדת הזאת, ובכלל אי אפשר לדעת האם הנוף הוא היפה, או היא עצמה, או המסתורין שבמבטה ובתמונה. 
דוגמא נוספת להתפעלות מבפנים החוצה:

שדות רוחמה

אם כן, המפתן הוא קו מעבר, ולכן נוצרות סיטואציות מעניינות בין אנשים שנמצאים בפנים לבין אנשים שנמצאים בחוץ:

הר איתן

שבי ציון

ויש כל מיני דרכים למגע בין הפנים לחוץ. מגע בלתי אמצעי:

כרמל

וכמיטב מסורת האמנות, ייצוג של ייצוג:

כרמל

עוד שימוש של המפתן הוא כמשרד נוסף:

כרמל

מירון. צילום: אורלי לוקצ'ינסקי


ולפעמים שווה לקחת חוט מאריך ולמקם את המשרד מתחת לעץ:

הר איתן

וקורה גם שפותחים את הדלת ורואים שכנים:

חוף שקמונה

חוף שקמונה

הי! עוד הפתעה! :-)
אם כן, שכנים:

אבו-רבאח

אבו-רבאח

ואיך אפשר בלי יתיר המופלא:

יתיר

בכלל, אני אוהב פסגות:
אנדטרת אשכול מנחמיה

אבל כזכור מהפוסט הקודם, הבחורות מעדיפות להיות ליד מקור מים:

ירדן

ים המלח
אני עדיין מעדיף ייצוג של ייצוג:

צומת צלמון

מה שאני עוד אוהב בדלת שלי, זה שהיא ממש קרובה למיטה. כשאני שוכב על המיטה, אני יכול להסתכל על הנוף ולהרגע:

עין כרם

וכך זה נראה כשבמלחמת הלבנון השניה כולם ברחו מהקטיושות:

חוף הבונים. צילום: הילה שריר


זהו, אנחנו קרובים לסיום המסע. נשאר לי רק עוד להראות לכם שני שדות:

חוקוק

הרי נפתלי

חורש מתחדש לאחר השריפה בכרמל:

כרמל

כביסה:

כרמל

וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ


גילון





וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ



2 comments:

  1. איזה יופי אייי
    דלתות הן מסגרות שדווקא מדגישות את שמחוצה להן ומאפשרות את המעבר (שכן לזה נבנו..)
    תיסלם

    השבמחק
  2. איזה יופי, התמונות והמילים

    השבמחק